האימון הפונקציונאלי

מאת: תומר גבע – מאמן כושר אישי, ריצה ושחייה
מומחה לאימון גופני, ספורט ובריאות

בקרו גם בעמוד הפייסבוק של תומר גבע

בקרו גם בעמוד האינסטגרם של תומר גבע

האימון הפונקציונאלי ומטרותיו
האימון הפונקציונאלי מיועד לשיפור ושכלול השליטה התנועתית בפעילויות תפקודיות יומיומיות (ישיבה, קימה משכיבה ו/או מישיבה, טיפוס במדרגות, הרמה ונשיאת חפצים ,נהיגה ועוד) וספורטיביות.

האימון מבוסס על תרגילי התנגדות המתבצעים במגוון מנחים ועמדות מוצא שונות המדמות את התנועה התפקודית ו/או הספורטיבית הרלוונטית לענף, תוך שימוש במגוון אביזרי כושר, לרבות; בוסו, פיטבול, TRX, פלטת שיווי משקל ועוד (ראה דוגמאות לתרגילים פונקציונאליים בהמשך).

מערך התרגילים והשימוש באביזרים השונים באימון מכוון לחיזוק והפעלה של שרירי הליבה (שרירי היציבה) והשרירים התנועתיים (הגלובאליים) וכן לשיפור תפקוד של היכולת העצבית שרירית המוצאת את ביטויה במגוון כישורים מורכבים כדוגמת; קוארדינאציה, שיווי משקל, קינסתזיה/ פרופריוספציה – תפיסה חושית (Proprioception), וויסות כוח, תזמון תנועה והפרדת תנועה, זמן תגובה ועוד.

שכלול היכולת העצבית – שרירית מאפשר את שיפור היציבות המפרקית, שיפור היעילות המכאנית (עליה באיכות הביצוע המוטורי הן של מיומנויות פונקציונאליות יומיומיות והן של מיומנויות ספורט), שיפור היציבה, הפחתת הסיכון לנפילות בקרב האוכלוסייה הבוגרת, הפחתת הסיכון לפציעות ספורט בקרב חובבנים וספורטאים ועוד.

קבוצת השרירים הגלובאלית ( Global Muscles System = GMS)

קבוצת שרירים זאת מורכבת משרירים בעלי מנוף גדול הפועלים על הגו והגפיים ללא חיבור ישיר לחוליות עמוד השדרה. קבוצת שרירים זאת פועלת ליצירת תנועה לאחר פעולתן של קבוצת שרירי הליבה.

קבוצה השרירים הגלובאלית כוללת את השרירים הבאים:

• SUPERFICIAL BACK MUSLES (Latissimus Dorsi,  Trapezius , rhomboids,  levetor  scapula).

• SPLENIUES

• ILIOCOSTALIS THORACIC (part of the erector spine group muscles)

• RECTUS ABDOMINIS

• GLUTEUS MAXIMUS

• EXTERNAL ABDOMINAL OBLIQUE

קבוצת השרירים הגלובאלית על פי תכונותיהם, הינם בעלי יכולת בניית כוח גבוהה אולם, אינם יכולים לפעול לאורך זמן לשמירת יציבה בריאה (סבולת שריר נמוכה), דבר שמוביל להתעייפותם והעמסת יתר על המערכת הפסיבית (החוליות, הדיסקים הבין חוליתיים, הרצועות, והמפרקים שבין החוליות) שממילא יכולת העמסה שלה מוגבלת.
קבוצת השרירים הגלובאלית מעניקה לגו תמיכה כללית ללא יכולת תמיכה סגמנטאלית (מקטעית).

קבוצת שרירי הליבה (Local Muscles System = LMS)

קבוצת שרירים זאת מורכבת משרירים בעלי חיבור ישיר אל החוליות הגביות אשר מעניקים להן תמיכה וייצוב סגמנטאלי (מקטעי) כנגד עומסים קלים בדומה לאלו הפועלים עליו בפעילויות תפקודיות יומיומיות.

שרירי הליבה מאפשרים שמירה על מנח ניטראלי של עקומת ע"ש המותני לצד שמירה על מתח ולחץ תקין על החוליות והדיסק הבין חולייתי בעמוד השדרה המותני.

לשרירי הליבה, יכולת בניית כוח קטנה יחסית אך כיווצם יכול להיות ממושך והם מתעייפים לאט
(סבולת שריר גבוהה).

קבוצה שרירי הליבה כוללת את השרירים הבאים:

• ERECTOR SPINE ; (ILIOCOSTALIS LUMBORUM & CERVICIS , LONGISSIMUS,  SPINALIS)

• Deep layer of Intrinsic Back muscles ( SEMISPINALIS ,MULTIFIDUS ROTATORS)

• QUDRATUS LUMBARUM

• DIAPHRAGM

• TRANSVERSUS ABDOMINIS

• INTERNAL ABDOMINAL OBLIQUE

• PELVIC FLOOR MUSCLES

• PSOAS MAJOR

תפקוד תקין של שרירי הליבה ידוע כמפחית עומסים מעמוד השדרה המותני (במצבים סטאטיים ודינאמיים) במגוון פעילויות תפקודיות יומיומיות בכלל וספורטיביות בפרט וכן מסייע בהעברת עומסים אופטימאליים בין פלג הגוף העליון ופלג הגוף התחתון.

קבוצת השרירים המייצבים (שרירי הליבה) נדרשים לסבולת שריר גבוהה קרי, תפקוד שרירי ממושך לאורך זמן וכנגד התנגדות נמוכה יחסית. לפיכך, הפעלתם כוללת פעולות בעלות אופי טוני – העמסות/התנגדויות נמוכות במספר חזרות רב, תוך שמירה על מנח ניטראלי של עקומות עמוד השדרה במנחים סטאטיים ודינאמיים.

השימוש באביזרי העזר השונים באימון המערערים את שיווי המשקל, מגביר את הדרישה לייצוב הגו ולפיכך את הדרישה לגיוס שרירי הליבה.

שתי מערכות השריריים (הליבה והגלובאלית) פועלות על פי תבניות עצביות שריריות נפרדות ועצמאיות . מערכת העצבים המרכזית מפשטת את הבקרה על ייצוב עמוד השדרה על ידי גיוס השרירים העמוקים ( LMS ) ליצירת נוקשות בגו ואת השרירים הגלובליים  (GMS) ליציבות כללית .

לכיווץ משותף של קבוצת שרירי הליבה -מולטיפידוס מותני( ,( Lumbar Multifidus ), הרחב הבטני
( Transversus abdominis ) והסרעפת (Diaphragm), קיימת השפעה מייצבת סגמנטאלית על עמוד השדרה המאפשר בסיס יציב עליו יכולים לפעול השרירים מהקבוצה הגלובאלית.
מכאן עולה כי מתוך קבוצת השרירים המקומית ישנה קבוצת שרירים ספציפית בה יש להתמקד לצורך שיפור היציבה בעמוד השידרה המותני.

השרירים הבטנים העמוקים: Transversus Abdominis& Diaphragm , פעילים במיוחד בבניית יציבות סיבובית וצדית (rotator + lateral ) על ידי חיבורם למחתלת המותנית – חזית (Thoraco – Lumbar Fascia) ועל ידי בנית לחץ תוך בטני גבוה ( Intra abdominal pressure). ממחקרים עולה כי הגדלת הלחץ התוך בטני תורמת להפחתה של כ- 20 אחוזים מהעומסים המופעלים על זוקפי הגב במהלך תנועת כפיפה לפנים ושמירה על מנח גו זקוף כנגד כוחות חיצוניים.

תחומי התרגול והשיפור באימון הפונקציונאלי

1. עלייה בסבולת שריר
האימון הפונקציונאלי משפר את מרכיב סבולת השריר ואינו מעודד העלאת מסת שריר (היפרטרופיה).

סבולת שריר מוגדרת כיכולת של קבוצת שרירים ספציפית לפעול לאורך זמן כנגד התנגדות תת מרבית.

סבולת השריר מהווה מרכיב כושר גופני בריאותי הנחוץ לשיפור היכולת התפקודית היום יומית. בקרב ספורטאים משמשת יכולת זאת כשלב הכנה לאימונים קשים בשלבים מתקדמים (לדוגמא, שחקני כדור המעוניינים לשפר את הכוח המרבי והכוח המתפרץ בהמשך) או בקרב העוסקים בענפי ספורט אירוביים (ריצה למרחקים, שחייה, רכיבת אופניים וטריאתלון) הנדרשים לסבולת שריר גבוהה.

2. עליה בתפקודי הכוח (סבולת כוח) של שרירי הליבה.

3. שיפור השליטה המוטורית בתפקוד שרירי הליבה.
בניית יציבות אקטיבית בעמוד השדרה אינה עוסקת רק בחיזוק שרירים אלא גם בבניית יכולת תאום אוטומטית אופטימאלית של תבניות גיוס שריר.

הקניית יכולת תאום אוטומטית אופטימאלית של תבניות גיוס שריר מאפשרת ייצוב קוארדינאטיבי של עמוד השדרה במנחים סטאטיים ודינאמיים כנגד כוחות פנימיים וחיצוניים הפועלים על הגו.

יצוב קורדינאטיבי של עמוד השדרה מפחית את הסיכון להופעת כאבי גב תחתון ומהווה אחד מהכלים בתהליך השיקום בקרב הסובלים מכאבי גב תחתון על רקע חולשה תפקודית ושליטה מוטורית לקויה של שרירי הליבה, בלט דיסק, הרגלי תנועה ויציבה לקויים, מודעות גופנית נמוכה, ועוד.
כפי שהוזכר לעיל, במערכת עצבית שרירית תקינה, המערך השרירי הפנימי מופעל ראשון בתגובה לעומסים קלים בדומה לאלה הפועלים על הגוף בשגרת תפקודי היומיום.

פעולת מערכת שרירי הליבה קודמת לתנועות הגו והגפיים לצורך הקנייה ושמירה על ייצוב עמוד השדרה . לפיכך, בנוסף למרכיב הכוח מתרגל המתאמן ורוכש יכולת שליטה מוטורית בתפקוד שרירי הליבה במצבים סטאטיים ודינאמיים הבאים לידי ביטוי בתפקודי היומיום.

יכולת השליטה המוטורית בתפקוד שרירי הליבה כוללת יסודות כגון; תזמון בגיוס שרירי הליבה (גיוס מקדים של שרירי הליבה לפני המערך הגלובאלי), היכולת לבצע נשימה תוך גיוס שרירי הליבה ושליטה במנח אגן ניטראלי במצבים סטאטים ודינאמיים.

מחקרים רבים מלמדים כי מנח אגן ועמוד שדרה ניטראליים הם המצבים שבהם שרירי הליבה מתפקדים באופן האופטימאלי והיעיל ביותר. כמו כן, מנח זה נחשב לבטוח ביותר, והמאוזן ביותר מבחינת ספיגת העומסים במוקדי התנועה הקשורים למפרקי האגן ועמוד השדרה.

בשלבי התרגול הראשונים לומד המתאמן לכווץ ולגייס את שרירי הליבה (רצפת אגן, רחב בטני, סרעפת ומולטיפידוס ) ללא שימוש בקבוצת השרירים הגלובאלית בעמדות מוצא שונות במצבים סטאטיים.

לאחר שהושגה השליטה הרצויה בהפעלת שרירי הליבה, לומד ומתרגל המתאמן את הפעלת שרירי הליבה בשיתוף עם קבוצת השרירים הגלובאלית  (= קואקטיבציה) במגוון עמדות מוצא ותפקודים פונקציונאליים לרבות; ישיבה, עמידה, הליכה, הרמה ונשיאת חפצים, משחק בכדור, נהיגה ועוד. תחילה מתורגלת ההפעלה באופן קוגניטיבי ומאוחר יותר באופן אוטומטי תוך השקעת מעט אנרגיה לצורך שמירת יציבות עמוד השדרה (ראה תרגיל סקווט על בוסו לדוגמה).

בהמשך ובמידת הצורך מתורגלת גם הפעלת שרירי הליבה בתפקודים ספורטיביים על פי סוג הענף הרלוונטי למתאמן – שחייה, ריצה, רכיבת אופניים, טיפוס ועוד (ראה תרגיל פונקציונאלי לדוגמה עבור שחיין חתירה ). 

נספח:
השליטה המוטורית בביצוען של תנועות בכלל ובגיוס שרירי הליבה בפרט נשענת על הבקרה המוטורית

חקר הבקרה המוטורית עוסק בהבנת מנגנוני הבקרה והשליטה של תנועות אצל אנשים. הבקרה המוטורית מתמקדת בהבנת תהליכים הכרתיים, פיסיולוגיים והתנהגותיים הקשורים בביצוע של תנועות רצוניות ובלתי רצוניות.

מערכת הבקרה המוטורית מתייחסת למערכת העצבים, הכוללת את מערכת העצבים המרכזית (המוח וחוט השדרה) ואת מערכת העצבים הפריפרית (עצבי הגולגולת והשדרה המקשרים בין המוח וחוט השדרה לבין חלקי הגוף).

מערכת זאת אחראית הן על קבלת המשוב התחושתי מהפריפריה (מתקבל באמצעות מערכת הראיה, המנגנון הוסטיבולרי, חישנים על גבי האזורים השטחיים בעור למגע, טמפרטורה לחץ וכאב , חישנים פרופריאאוספטים הממוקמים בשרירים, בגידים ובמפרקים), הן על העיבוד של המידע הזה המתבצע במרכזים גבוהים במוח, והן על ההפעלה התנועתית או הייצובית של הגוף בהתאם המתבצעת על ידי מערכת השרירים.

הבקרה המוטורית מהווה את אחד משלושת הנדבכים האחראים על היציבות הסטטית והדינמית בעמוד השדרה (שני השותפים האחרים הם, המערך האקטיבי המורכב מהשרירים והגידים והמערך הפסיבי המורכב מהחוליות, הדיסק הבין חוליתי, הרצועות, והמפרקים שבין החוליות).

מערכת הבקרה המוטורית מסוגלת לגייס את כוח השרירים הדרוש לייצוב עמוד השדרה, מתזמנת את תבנית גיוס השריר ומתאימה עצמה לכוחות פנימיים וחיצוניים המופעלים על הגוף.

מדידת מתח השריר מאפשרת למערכת העצבים המרכזית לווסת את הכוחות הנדרשים לייצוב יעיל. הייצוב במקרה זה הוא תהליך דינאמי כלומר, תזמון תבנית גיוס השריר חייב להתאים עצמו כל הזמן לשינויים הנדרשים בשל הכוחות הפנימיים והחיצוניים המופעלים על הגו. שיבוש באחד המסלולים של הבקרה המוטורית, פוגע במערך התפקודי כולו.

4. שיפור היכולת העצבית שרירית
אופי הפעילות והשימוש באביזרים השונים באימון מאפשר שיפור בתפקוד היכולת העצבית שרירית המוצאת את ביטויה במגוון כישורים מורכבים כדוגמת; קוארדינאציה, שיווי משקל, קינסתזיה/ פרופריוספציה (Proprioception), וויסות כוח, תזמון תנועה והפרדת תנועה, זמן תגובה ועוד.

המערכת הפרופריוספטיבית כמערכת תחושתית מתחילה בחיישנים הממוקמים בשרירים, בגידים ובמפרקים. מידע הנקלט בחיישנים אלו מועבר למוחון ולאזורים הסנסו – מוטוריים בקליפת המוח. מידע זה עובר תהליך עיבוד ובסופו מתבצעת התוכנית המוטורית המתאימה ביותר להשגת המטרה התנועתית.

מערכת חיישנים זאת מספקת מידע תחושתי אודות: מנח המפרקים, עוצמת הכוח המופעל בשרירים, עוצמת המתיחה בשריר, מנח איברי הגוף ביחס לאברים אחרים, כיוון התנועה, טווח התנועה ועוצמתה וכל זאת ללא משוב ויזואלי. היבט תפקודי חשוב זה בא לידי ביטוי כמעט בכל פעולה מטורית הן בתפקודים פונקציונאליים והן בפעילויות ספורטיביות.

באמצעות מידע תחושתי זה המערכת הפרופריוספטיבית מסייעת בין היתר לשמירה על יציבה אופטימאלית במצבים סטאטיים ודינאמיים.

שכלול מגוון הכישורים של היכולת העצבית – שרירית מאפשר את שיפור היציבות המפרקית, שיפור היעילות המכאנית (עליה באיכות הביצוע המוטורי הן של מיומנויות פונקציונאליות יומיומיות והן של מיומנויות ספורט), שיפור היציבה, הפחתת הסיכון לנפילות בקרב האוכלוסייה הבוגרת, הפחתת הסיכון לפציעות ספורט בקרב חובבנים וספורטאים ועוד.

להלן, מגוון תרגילים פונקציונאליים לדוגמה

1. תרגיל פונקציונאלי לשחיין לשיפור סגנון החתירה

התרגיל: "גלגול הגו בשכיבה על פיטבול"

מטרות התרגיל:
א. הגברת המיומנות הטכנית – שיפור ושכלול השליטה התנועתית בגלגול הגוף במהלך ביצוע סגנון החתירה.

ב. הגברת הייצוב והתמיכה הסגמנטאלית בחוליות ע"ש המותני באמצעות שיפור השליטה המוטורית בשרירי הליבה.

ג. בניית יכולת תאום אוטומטית אופטימלית של תבניות גיוס שריר – יצירת עבודה מתואמת אופטימאלית (=קואקטיבציה) בין קבוצת שרירי הליבה לקבוצת השרירים הגלובאליים.

ד. הגברת המודעות התנועתית של השחיין ושיפור תפקודה של היכולת העצבית שרירית; שיווי משקל , קואורדינאציה, הפרדת התנועה בין פלג גוף עליון לתחתון ועוד.

ה. שיפור תפקודי כוח (סבולת שריר) לאורך הגו.

2. תרגיל פונקציונאלי לשיפור היכולת התפקודית היומיומית

התרגיל: סקווט על בוסו באחיזת כדור פיטבול

שלב א': לימוד ותרגול תנועת הסקווט וגיוס שרירי הליבה. בשלבי תרגול ראשוניים יש לתרגל את תנועת הסקווט על מזרן (ללא בוסו וללא אחיזת פיטבול) כפי שמוצג באיור הבא, עד להשגת השגת טכניקה נכונה של התרגיל ושליטה מוטורית מלאה בשרירי הליבה ובמנח אגן ניטראלי.

שלב ב': לימוד ותרגול סקווט על בוסו
ביצוע התרגיל על משטח לא יציב (בוסו) תורם לשיפור יכולת שיווי המשקל ומגביר את הדרישה התפקודית של שרירי הליבה לייצוב עמוד השדרה לצד הדרישה בשליטה מוטורית בשרירי הליבה ובמנח אגן ניטראלי.

שלב ג': סקווט על בוסו באחיזת כדור פיטבול
ביצוע תרגיל הסקווט באחיזת כדור פיטבול יוצר מנוף גדול ולפיכך מגביר את העבודה השרירית של זוקפי הגב.

מטרות התרגיל המלא (שלב ג')

א. שיפור היכולת התפקודית היומיומית – התרגיל מבוסס על דפוס תנועה תפקודי (סקווט) הבא לידי ביטוי בתפקוד היומיומי לרבות, קימה מישיבה לעמידה, הרמת חפצים ועוד. התרגיל מתבצע כנגד התנגדות משקל גוף (בדומה לעומס הפועל על הגו והרגליים בפעילויות תפקודיות יומיומיות).

ב הגברת הייצוב והתמיכה הסגמנטאלית בחוליות ע"ש המותני באמצעות שיפור השליטה המוטורית בשרירי הליבה ובמנח אגן ניטראלי עם עומס במצב דינאמי.

ג. בניית יכולת תאום אוטומטית אופטימלית של תבניות גיוס שריר במצבים דינאמיים – יצירת עבודה מתואמת אופטימאלית (=קואקטיבציה) בין קבוצת שרירי הליבה לקבוצת השרירים הגלובאליים .

ד. שיפור תפקודה של היכולת העצבית שרירית; שיווי משקל , קואורדינאציה, הפרדת התנועה בין פלג גוף עליון לתחתון ועוד.

ה. שיפור תפקודי כוח (סבולת שריר) לאורך הגו והגפיים התחתונות – תרגיל זה מסייע בעיקר לחיזוקם של שרירי הרגליים וזוקפי הגב.

3. תרגיל פונקציונאלי לשיפור היכולת התפקודית במיומנות הליכה וריצה
התרגיל:  עמידה על רגל אחת על בוסו תוך הנעת הרגל הנגדית בכפיפה לפנים ולמטה לאחור לסירוגין.

• שלב א' : בשלבי התרגול הראשוניים יש לתרגל בעמידה על מזרן יוגה ורק לאחר שהושגה יכולת שיווי משקל ושליטה מוטורית בשרירי ליבה ניתן לתרגל באמצעות אביזרים היוצרים בסיס לא יציב כגון: בוסו (ראה תמונה – שלב ב').

מטרות התרגיל:
א. שיפור השליטה התפקודית בכף הרגל , ציר הברך, הירך והאגן .

ב. שיפור יכולת שיווי המשקל

ג. הגברת הייצוב והתמיכה הסגמנטאלית בחוליות ע"ש המותני באמצעות שיפור השליטה המוטורית בשרירי הליבה ובמנח אגן ניטראלי עם עומס במצב דינאמי.

ב. ביצוע התרגיל על משטח לא יציב (בוסו) תורם לשיפור יכולת שיווי המשקל ומגביר את הדרישה לייצוב הגו ולפיכך את הדרישה לגיוס שרירי הליבה והשליטה במנח אגן ניטראלי.

ד. בניית יכולת תאום אוטומטית אופטימלית של תבניות גיוס שריר במצבים דינאמיים – יצירת עבודה מתואמת אופטימאלית (=קואקטיבציה) בין קבוצת שרירי הליבה לקבוצת השרירים הגלובאליים.

ה. שיפור תפקודי כוח (סבולת שריר) לאורך הגו והגפיים התחתונות.

ו. שיפור השליטה התפקודית בכף הרגל , חיזוק הרצועות, הגידים והשרירים המשפיעים על יציבות המפרקים בכפות הרגליים (מפרק הקרסול והמפרק שמתחתיו subtalar joint ) לצד חיזוקם של השרירים הפנימיים בכפות הרגליים (=קבוצת השרירים האינטרינזיים).

כף הרגל מהווה את הבסיס ליציבות הגוף. שיפור השליטה התפקודית בכף הרגל תורם לביצוען של תפקודים ומיומנויות מוטוריות הדורשים איזון ושיווי משקל במצבים סטאטיים ודינאמיים (הליכה, ריצה וכדו') , מפחית וממתן עומסים לאורך הגפיים התחתונות האגן והגב (עיקרון השרשרת התפקודית), מפחית את הסיכון להתהוותן של פציעות ספורט וחיוני מאוד בתהליכי שיקום כגון "נקעים במפרק הקרסול" ובטיפולים תנועתיים לכף הרגל במצבים של מנחים לקויים בכף הרגל כגון פרונציה (pronated foot) (= ליקויי המאופיין בצניחה / שקיעה של הגבול הפנימי של כף הרגל העלול להיווצר על רקע מבני, גמישות יתר, חולשה של השרירים הפנימיים בכף הרגל ועוד).

הערה :
התרגיל מיועד וממומלץ גם לספורטאים העוסקים בענפים בהם קיימת נשיאת משקל גוף, לרבות : רצים, שחקני כדור, ספורטאי קרב מגע ועוד.

4. התרגיל: שכיבות סמיכה עם TRX ופיטבול.

מטרות התרגיל:
א. הגברת הייצוב והתמיכה הסגמנטאלית בחוליות ע"ש המותני באמצעות שיפור השליטה המוטורית בשרירי הליבה ובמנח אגן ניטראלי עם עומס במצב דינאמי.
ב. בניית יכולת תאום אוטומטית אופטימלית של תבניות גיוס שריר – יצירת עבודה מתואמת אופטימאלית (=קואקטיבציה) בין קבוצת שרירי הליבה לקבוצת השרירים הגלובאליים.
ג. שיפור היכולת העצבית שרירית; שיווי משקל , קואורדינאציה, הפרדת התנועה בין פלג גוף עליון לתחתון ועוד.
ד. שיפור תפקודי כוח (סבולת שריר) בדגש על חגורת הכתפיים, שרירי החזה, הזרועות ושרירי הליבה.

ביבליוגרפיה

1. Kendal, F., Mccreary, E., Provance, P.(1993 ) Muscles Testing And Function,
fourth Edition .

2.    keith, L.,  Arthur, F. (1999) Clinically Oriented  Anatomy, Fourth Edition             

3. Hodges P. and Richardson C.: Delayed postural contraction of transversus abdominis associated with movement of the lower limb in people with low back pain. Journal of spinal disorder, 11: 46-56, 1998.

4. Hodges P.: Dealing with the challenge to spinal stability: the mechanisms of motor control of the trunk. . 7^th scientific conference of the IFOMT in conjunction with the MPAA. Perth, November 2000, 206-215.

5.  Mcgill S.: Kinetic potential of lumbar trunk musculature about three orthogonal orthopedic axes in extreme postures. Spine, 16: 809-815, 1991.
.