ההוצאה האנרגטית כתלות במהירות השחייה בשלוש טמפ' מים שונות

בטמפ' מים של 18 מעלות צלזיוס במנוחה, טמפ' הגוף בקרב שלושת השחיינים במחקר ירדה והשחיינים נראו רועדים.
צריכת החמצן הממוצעת כפי שנמדדה במחקר הייתה בשיעור של 20% מצריכת החמצן המרבית בעוד שצריכת החמצן הממוצעת במנוחה שנמדדה בטמפ' מים של 26 מעלות צלזיוס הייתה בשיעור של כ 9% מצריכת החמצן המרבית ובשיעור של כ 7% מצריכת החמצן המרבית בטמפ' מים של 33 מעלות צלזיוס.

מהתרשים ניתן לראות כי במנוחה ובמאמץ תת מרבי העלייה בצריכת החמצן הייתה כמעט לינארית כתלות במהירות השחייה. אולם, ככל שהשחיינים היו קרובים יותר למאמץ מרבי העלייה בצריכת החמצן (וההוצאה האנרגטית) הייתה גדולה יותר עבור כל עליה נוספת במהירות השחייה.

בנוסף לכך, ניתן ללמוד מהתרשים כי צריכת החמצן הייתה גבוהה יותר בטמפ' מים של 18 מעלות צלזיוס במנוחה ובכל מהירות שחייה תת מרבית בהשוואה, לצריכת החמצן בטמפ' מים של 26 מעלות צלזיוס. כמו כן, צריכת החמצן הייתה גבוהה יותר בטמפ' מים של 26 מעלות צלזיוס בהשוואה לצריכת החמצן בטמפ' מים של 33 מעלות צלזיוס במהלך מהירות שחייה תת מרבית.
לדוגמה: במהירות שחייה של 0.5 מטר שניה, צריכת החמצן הממוצעת בטמפ' מים של 18 מעלות צלזיוס הייתה 61% מצריכת החמצן המרבית, 47% מצריכת החמצן המרבית בטמפ' מים של 26 מעלות צלזיוס ו 39% מצריכת החמצן המרבית בטמפ' מים של 33 מעלות צלזיוס.

עבור אנשים בעלי אחוזי שומן גוף ממוצעים, טמפ' המים האופטימאלית לשחייה תחרותית נעה בטווח של 28 – 30 מעלות צלזיוס. בטווח טמפ' זה, החום המטאבולי שנוצר בגוף במהלך פעילות השחייה עובר בקלות בהולכה מהגוף אל המים (עם כיוון מפל הטמפ').
עם זאת, הולכת הטמפ' מהגוף אל המים (עם כיוון מפל הטמפ') אינה גדולה מספיק בכדי לעורר את רעד הגוף (אשר כאמור גורם להגברת חילוף החומרים וההוצאה האנרגטית) או להפחית את טמפ' הליבה מעומס קור (Cold Stress).

© כל הזכויות שמורות לתומר גבע.
אין לשכפל, להעתיק או להפיץ את התכנים המוצגים באתר זה או חלקים ממנו בשום צורה או אמצעי אלקטרוני, אופטי או מכאני, בין אם לשימוש פנימי או מסחרי, מבלי לקבל אישור בכתב מתומר גבע.